החל משנת 2005, משטרת ישראל שינתה את אופן עריכת בדיקות שכרות לנהגים בכביש. בעבר, היה נהוג לערוך לנהג החשוד בדיקת מאפיינים הכוללת סדרת מבחנים כגון הליכה בקו ישר, נגיעה באף באמצעות האצבעות בעיניים עצומות ובחינת ריחו, דיבורו והתנהגותו הכללית. כלומר, התרשמות בלתי אמצעית של השוטר מהתנהגות הנהג. כיום, הבדיקה נעשית באמצעות מכשיר "הינשוף".
הינשוף הינו מכשיר לתוכו נושף הנהג ואשר מחשב את כמות האלכוהול שנמצא באוויר אותו נושף הנבדק, ניתן לחשב את רמת האלכוהול בגוף. כאשר נמצא 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, משמעות הדבר כי ניתן להרשיע את הנהג בנהיגה בשכרות. קרי, רמת האלכוהול בדם היא מעל לאלכוהול המותר כחוק.
מתי נערכת הבדיקה?
שוטרים בישראל הינם מוסמכים להורות על הבדיקה במקרה בו נהג הרכב היה מעורב בתאונת דרכים או כאשר התעורר חשד סביר לשכרות הנהג. לא אחת, שוטרים עוצרים גם נהגים באופן רנדומאלי (לדוגמא, ביציאה ממתמחי בילוי). בתוצאות הבדיקה ניתן להשתמש בבית המשפט לתעבורה על מנת להוכיח את אשמתו של הנאשם. כלומר, מדובר בראיה קבילה.
יודגש כי נמתחה ביקורת אודות אופן עריכת הבדיקה ומהימנות הממצאים. ישנם מספר כללים החלים על השוטר בעת עריכת הבדיקה והפרתם עלולה לפגוע בקבילות תוצאות הבדיקה כראיה. ראשית, על השוטר מוטלת החובה לוודא כי הנהג הנבדק לא שתה או הקיא במשך 15 דקות טרם עריכת הבדיקה. בנוסף, יש לבדוק האם הוא עישן סיגריה טרם הבדיקה, שכן חל איסור על עישון במשך חמש דקות לפני עריכתה. יתרה מזאת, בסמכותו של השוטר לעכב את הנהג במשך חצי שעה טרם עריכת הבדיקה ותו לא. על כן, נהג החשוד בנהיגה בשכרות יכול לנסות להוכיח כי עיכובו היה מעל לחצי שעה טרם עריכת הבדיקה, ולנצל זאת לטובתו.
דרך נוספת לתקוף את תוצאות הבדיקה היא באמצעות הוכחה כי השוטר לא כייל את המכשיר כראוי, או שהוא נמנע מהחלפת פיית הנשיפה לאחר הבדיקה הקודמת. אמנם מדובר בחובות טכניות החלות על השוטר, אך הפרתן עלולה לפעול לטובת הנאשם. לעניין זה יודגש כי כתב אישום בגין עבירות תעבורה הינו כתב אישום פלילי לכל דבר. מצד אחד, הסנקציות אשר בית המשפט יכול להטיל על הנאשם בגין הרשעתו בכתב אישום כגון דא הינן סנקציות פליליות (עד מאסר בפועל). מאידך, מוטל על התביעה להוכיח את טענותיה כנגד הנאשם מעל לכל ספק סביר. במילים אחרות, הפרת נוהלים בבדיקת הינשוף יכולה להביא לנטיעת ספק בליבו של בית המשפט, וכפועל יוצא מכך לזיכוי הנאשם בדין.
תקינותו של המכשיר יכולה להיות גם היא תחת ביקורת ומתקפה מצד מומחים, עורכי דין, ונאשמים כאחד. לדוגמא, בעבר נטען כי המכשיר לא מדויק ומזהה נוזלים שונים כגון מיץ כאלכוהול. בית המשפט דחה טענה זו וברע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, הוכרה תקינותו של המכשיר. אולם, ישנם מקרים בהם ניתן להעביר את המכשיר לבדיקת מומחה לצורך הוכחת אי תקינותו בנסיבות המקרה. במידה והנאשם הצליח להוכיח טענה זו, ניתן לזכותו מעבירת הנהיגה בשכרות.
סירוב לעבור בדיקת ינשוף, האמנם?
באפשרותו של הנהג לסרב לעבור את בדיקת הינשוף, אולם, סירוב לבדיקת אלכוהול עלול להיתפס כניסיון הסתרת שכרות הנהג. על השוטר מוטלת חובה ליידע אותו אודות משמעות הסירוב, המהווה הודאה באשמה. כאשר השוטר נמנע ממילוי חובתו זו, הנאשם יכול לטעון לפגם בהתנהלות המשטרה ולנסות להשיג זיכוי. לדוגמא, בתת"ע 9134/03/11 מדינת ישראל נגד שחר לימור, זוכה הנאשם מעבירת הנהיגה בשכרות מחמת הספק. לנאשם נערכה בדיקת ינשוף ונמצא ריכוז אלכוהול של 360 מיקרוגרם בליטר אוויר. הוא כפר בחשדות נגדו וטען כנגד תקינות מכשיר הבדיקה ותוכן הפלט. השופט קבע כי במקרה זה, לא הוכח כי מכשיר הינשוף שבאמצעותו בוצעה הבדיקה נבדק טרם עריכתה ונמצא תקין. לכן, הוחלט לזכות את הנאשם מחמת הספק.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
