מת (ת"א) 900-01-12
לעיתים, כאשר נאשם מבצע עבירה ונשקפת ממנו מסוכנות לשלום הציבור, התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. בעבירות תעבורה, השימוש בכלי זה הינו חריג ובית המשפט מורה על מעצר זה רק בנסיבות מיוחדות (לדוגמא, כאשר לא ניתן לתת כלל אמון בנאשם ולאיין את מסוכנתו באמצעות חלופת מעצר או הימנעות ממנו).
במקרה זה, הוגש כנגד נהג כתב אישום שייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות, אי ציות להוראות שוטר ונהיגה ללא רישיון וביטוח בתוקף. על פי הנטען, הנאשם נעצר על ידי המשטרה בתום מרדף קצר בתאריך 3.1.12. לאחר שהנאשם עצר, השוטרים גילו כי כמה שעות קודם לכן הוא היה מעורב בתאונת דרכים (עצמית) ברחוב בהרצליה שהסתיימה ללא נפגעים. עם עצירתו, נערכה לנאשם בדיקת דם ונמצאו בגופו 180 מ"ל אלכוהול ל-100 מ"ל דם, פי 3.5 מהאלכוהול המותר בחוק. בנוסף, התברר כי הוא נהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה.
מעצרו של הנאשם הוארך עד לקיום הדיון המשפטי בעניינו. כעת, המדינה ביקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1966. נטען כי מעצר זה התבקש בשל חומרת המקרה והתנהגות הנאשם. המדינה הדגישה כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול, היה מעורב בתאונת דרכים וניסה לחמוק מהמשטרה.
כלומר, עלה חשש כי מדובר באדם מסוכן לציבור אשר סובל מהתמכרות לטיפה המרה, ועל כן היה ראוי לעצור אותו עד למתן הכרעת הדין. לחלופין, המדינה ביקשה לבחון חלופת מעצר רק לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן בעניינו של הנאשם. מנגד, הנאשם ביקש לשחרורו לחלופת מעצר בפיקוח אשתו. ב"כ של הנאשם טען כי המסוכנות אשר נשקפה לציבור ממרשו הייתה רק בעת נהיגתו, ולכן היה ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר.
המסגרת המשפטית
בקשת המעצר עד תום ההליכים הוגשה מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה). במקרים בהם מוגשת בקשה כגון דא, שומה על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים אחרים שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה. בנוסף לכך, בפסק דין גריפאת נ' מדינת ישראל נקבע כי רק כאשר קם חשש מהותי ואמיתי שאף חלופת מעצר לא תיתן מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם, בית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים בעבירות לפי פקודת התעבורה.
במקרים כגון דא, מוטל על בית המשפט לבחון מה הייתה תכלית מעצרו של הנאשם במקרה זה. מן הכלל אל הפרט. נקבע כי המטרה במקרה דנן הייתה למנוע את נהיגתו של הנאשם ולפקח עליו עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. בית המשפט קבע כי ניתן היה להגשים מטרה זו גם באמצעות חלופת המעצר שהוצעה על ידי הנאשם וב"כ. קרי, מעצר בית בביתו בפיקוח אשתו.
אולם, על מנת לאפשר חלופה זו, היה על בית המשפט לקבוע כי ניתן לתת אמון בנאשם שיעמוד בתנאי שחרורו, כתנאי בסיסי לשחרורו. לאור העובדה שהייתה זו עבירת הנהיגה בשכרות השנייה של הנאשם, שבוצעה בפרק זמן קצר לאחר ביצוע העבירה הראשונה ובנסיבות חמורות, לרבות החשש מפני התמכרותו לאלכוהול, נקבע כי לא היה ניתן לתת בנאשם אמון ראוי. כמו כן, בית המשפט מצא כי לא היה ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר הבית. דהיינו, מטרת המעצר עד תום ההליכים לא הייתה רק למנוע את נהיגתו של הנאשם, אלא גם את השימוש באלכוהול. בהחלטת בית המשפט נקבע כי מטרה זו לא הייתה ניתנת להשגה במעצר הבית. בנוסף, הוחלט שאשתו של הנאשם לא הייתה מסוגלת להתמודד עם נטל פיקוח זה.
לאור האמור לעיל, השופטת החליטה שלא לקבל את בקשתו של הנאשם והורתה על מעצרו עד תום ההליכים, כבקשת המבקשת. עם זאת, נטען כי במידה והנאשם יציע חלופה אחרת, אשר יהיה בכוחה לאיין את המסוכנות שנשקפה הן מהנהיגה והן מהשימוש באלכוהול, ייתכן ויהיה מקום לשקול בשנית את המעצר. לסיכום, במקרה זה, התקיימו נסיבות חריגות אשר הצדיקו אי מתן אמון בנאשם ומתן הוראה על מעצרו של האחרון עד תום ההליכים, חרף האשמתו בעבירת תעבורה.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
