הסדר טיעון הינו הסכם אשר במסגרתו שני צדדי ההליך מגיעים להבנות והחלטות אודות הרשעת הנאשם או עונשו. מצד אחד, הנאשם מודה בעבירות שמיוחסות לו במסגרת ההסדר. מצד שני, התביעה מפחיתה את חומרת האישומים המיוחסים לנאשם או מוותרת לו על חלקם ובכך מאפשרת הקלה בסופו של ההליך השיפוטי.
הסדרי טיעון הינם כלי יעיל אשר יכול להביא לסיום מהיר של תיקים פלילים. בנוסף, עקב ההגעה להסדרים אלו, נחסכים משאבים ציבוריים כגון משאבי התביעה, המשטרה ובית המשפט. יש הטוענים כי צמצום פרק הזמן שחולף בין קרות העבירה לענישה בגינה, מחזק את אפשרות השיקום של המורשע ובכך למעשה, תורם לשיפור יעילות הענישה.
לא פעם, נערכים הסדרי טיעון לנאשמים שמיוחסת להם עבירת נהיגה בשכרות. עבירה זו נתפסת כחמורה במיוחד ועל פי פקודת התעבורה, העונש בגינה פסילת מינימום של עשרים וארבעה חודשים לפחות. פקודת התעבורה קובעת כי לבית המשפט ישנה סמכות לחרוג מעונש זה. בשל חומרת העבירה והאינטרס הציבורי שבענישתה, ההלכה המשפטית היא כי הנסיבות צריכות להיות חריגות ויוצאות דופן על מנת לחרוג מענישה. לכן, הלכה למעשה, לרובם של הנאשמים בגין עבירה של נהיגה בשכרות נפסל רישיון הנהיגה למשך שנתיים לפחות.
יש לציין כי על בית המשפט לאשר הסדר זה, כמו כל הסדר טיעון, אך הסטייה ממנו תעשה רק במקרים חריגים. לדוגמא, באוגוסט 2011, בית המשפט ביטל הסדר טיעון שנחתם בין הצדדים. במסגרת ההסדר, הודתה הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות ובתמורה הוטלו עליה 24 חודשי פסילת רישיון בפועל, בנוסף לפסילה על תנאי למשך 4 חודשים; 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪. בית המשפט דחה את ההסדר וקבע כי הוא הקל עם הנאשמת לאור כמות האלכוהול שהייתה בדמה. לכן, הוחלט על שלילת הרישיון למשך שלוש שנים, תשלום קנס בסך 1,000 ₪ ושישה חודשי מאסר על תנאי.
הסדר טיעון ובו עונש הנמוך מפסילת המינימום
ישנם מקרים בהם במסגרת הסדר הטיעון התביעה מבקשת עונש הנמוך מהעונש המינימאלי שנקבע בחוק, ובית המשפט מאפשר זאת. למשל, במקרה בו היו כשלים ראייתים בתיק התביעה, בית המשפט אישר הסדר טיעון במסגרתו נשלל רישיונו של הנאשם למשך חמישה חודשים בלבד והוא חויב בתשלום קנס בסך 400 ₪.
מקרה אחר שעלה לכותרות השנה היה הסדר הטיעון שנחתם עם הנהג השיכור שפגע בשחר גרינשפן. במסגרת ההסדר, הוטלו על האחרון 600 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור, רישיונו נפסל למשך שש שנים והוא חויב בתשלום קנס בסך 1,000 ₪. בינואר 2012 הגישו בני משפחתה של גרינשפן עתירה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את הסדר הטיעון ולהחמיר בענישתו של הנהג הפוגע.
קראו גם על חוק נהיגה בשכרות, מה אומר החוק?
בעקבות פרסומו של המקרה, נשמעו ביקורות רבות אודות הסדרי הטיעון שמושגים בין התביעה לבין נאשמים בנהיגה בשכרות. רבים טענו כי עונשו של הנהג הפוגע היה קל מידי וכי לא היה ראוי להגיע להסדר טיעון במקרה קשה זה. בנוסף, נשמעה ביקורת על בית המשפט אשר אישר מלכתחילה את הסדר הטיעון ולא סטה ממנו. לדעת המבקרים, על ידי אישור הסדרים מקלים כגון זה, נפגעת אפקטיביות הענישה, לרבות ההרתעה בגין עבירת הנהיגה בשכרות.
בעקבות ביקורות אלו, הוצעה בדצמבר 2011 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכללת עבירת נהיגה בשכרות), התשע"ב – 2011. על פי ההצעה, נפגעי עבירת הנהיגה בשכרות יוכלו להיות מעורבים בהליך השיפוטי ולהביע עמדתם בפני התביעה בעניין הסדר הטיעון עם הנאשם. זאת על מנת לפעול למיצוי הדין ולהגן על זכותו של הנפגע.
חשוב לציין כי על פי הצעת החוק, רק נפגעים אשר נגרם להם נזק חמור, או שהם איבדו יקירם כתוצאה מנהיגת הנאשם בשכרות יכולים להביע עמדתם בעניין. ההחלטה האם לקבל את הסדר הטיעון מתקבלת על ידי הנאשם ובא כוחו. מחד גיסא, ישנם נאשמים המעדיפים קבלת הסדר הטיעון והודאה בביצוע העבירה, שכן הענישה הינה קלה יחסית. מאידך גיסא, ישנם המעדיפים לנהל משפט על מנת להוכיח את חפותם, או בשל תקווה לקבלת גרסתם והקלה נוספת בעונשם. בתי המשפט מעודדים הסדרי טיעון בשל האמור לעיל וחשוב לציין כי הסתברות ההרעשה בעבירות נהיגה בשכרות הינה גבוהה לעומת אפשרות הזיכוי. כלומר, נאשמים שונאי סיכון יעדיפו לסיים את ההליך המשפטי במהרה ולקבל עונש כספי בתוספת פסילת רישיונם, על פני סיכוי נמוך של זיכויים או לכל הפחות, שלילת הרישיון למשך שנתיים.