אירוע שלישי של נהיגה ברכב תחת השפעת אלכוהול
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו נדרש לקבוע את עונשו של הנאשם, גבר כבן 50, נשוי ואב לששה, אשר הורשע, בעבירה של נהיגה בשכרות, זאת בהסתמך על בדיקת מאפיינים, מאחר שלא ניתן היה לקבל את פלט בדיקת הנשיפה שמסר בבדיקת ינשוף. הנאשם הודה בעבירה של נהיגה בשכרות בהזדמנות הראשונה, ומהרגע הראשון ביקש להשתלב בטיפול.
המאשימה טענה כי מדובר בכתב אישום חמור וכן באירוע שלישי של נהיגה ברכב תחת השפעת אלכוהול. מגיליון הרשעות קודמות בתעבורה עלה כי לחובת הנאשם 28 הרשעות קודמות בהן 2 הרשעות בעבירות זהות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וכן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן שבעה חודשים בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
בנסיבות אלה, המאשימה עתרה לעונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-12 חודשים, פסילה שלא תפחת מ-60 חודשים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, חתימה על התחייבות כספית וקנס.
הסנגור ביקש להתחשב בנאשם אשר נגמל משימוש באלכוהול, השתלב בטיפול שאותו הוא מממן באופן פרטי. לטענתו, הנאשם עבר לאחר האירוע האחרון שינוי מהותי, הוא הביע צער רב על האירוע והתחייב להמשיך ולהתמיד בטיפול.
בנוסף ביקש הסנגור להתחשב בכך שהנאשם בחר להודות מיד בהזדמנות הראשונה, פנה לבקש עזרה באפיק הטיפולי, התמיד בטיפול למרות הקשיים, גמל את עצמו מאלכוהול ואף הציג ראיות של ממש, כולל חוות דעת של קצינת המבחן המלווה אותו מזה קרוב לשנה, ושל הגורמים המטפלים בו בעמותה המציינים את מחויבותו לטיפול את התמדתו ואת כוח הרצון שגילה עד כה.
האם יש להעדיף את הפוטנציאל השיקומי על פני עיקרון הגמול?
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי במקרה זה, יש להכריע האם יש להעדיף את עיקרון השיקום על פני עיקרון הגמול וההלימה בעניינו של הנאשם, שכן מצד אחד, מעשיו חמורים ומצד שני, אין להתעלם מתהליך השיקום והגמילה מאלכוהול שהנאשם מצוי בעיצומו.
תיקון מספר 113 לחוק העונשין קובע את העיקרון ההלימה, המנחה את בית המשפט בעת גזירת הדין, שבמסגרתו נבחן קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו.
עוד קובע התיקון כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול, עליו לבחון גם את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, ואת מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. סעיף 40ד, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
לנוכח מסקנות והמלצת תסקיר שירות המבחן ובהתחשב במשך הזמן הרב שחלף מאז האירוע, העריך בית המשפט כי פוטנציאל השיקום של הנאשם ניכר. לכן נקבע כי ניתן להשיג את מטרות הענישה בדרך אחרת, ולא באמצעות עונש מאסר בפועל.
בסופו של דבר, גזר בית המשפט על הנאשם את העונשים הבאים: צו לריצוי 250 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 50 חודשים, שבעה חודשי מאסר מותנה מהתיק הקודם הוארכו בשנתיים נוספות, התחייבות כספית בסך 20,000 שקלים למשך שלוש שנים, קנס בסך 1500 שקלים וצו פיקוח למשך 12 חודשים.
תת"ע 3405-10-16