נגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה וכן שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, באוגוסט 2014, בסמוך לשעה 10:00, נהג הנאשם ברכב משא פתוח בנהריה ונעצר בחניה. באותה עת השתמש בטלפון הנייד, שלא באמצעות דיבורית, ונהג בהיותו שיכור, בכך שבגופו נמצאו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנביס. אין חולק שלנאשם בוצעה בדיקת שתן שנמצאו בה תוצרי חילוף חומרים של סם מסוג קנביס.
המאשימה טענה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו לאחר שנמצא כי הוא נהג כשהוא "שיכור". על פי פקודת התעבורה, "שיכור" הוא מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של "סם מסוכן" והסם "קנביס" נחשב "סם מסוכן", כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים.
החוק, לגישתה, אינו מבחין בין נהגים הצורכים קנביס ברישיון לנהגים הצורכים קנביס ללא רישיון והאיסור על נהיגה בשכרות חל לגבי שניהם ואכיפתו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון. זאת ועוד, על פי סעיף 3 לרישיון לאחזקה ושימוש בקנביס, המצוי בידי הנאשם, בעת השימוש בסם מסוכן חל איסור מוחלט על ביצוע פעולות הדורשות ריכוז, לרבות נהיגה.
נאמר לנאשם כי ניתן להשתמש בסם שעתיים לאחר צריכתו
מנגד ההגנה לא כפרה בעובדות כתב האישום, אך כפרה במסקנה כי הנאשם בעת נהיגתו היה "שיכור". לשיטתה, המדינה אישרה לנאשם שימוש רפואי בסם "קנביס", סיפקה לו את הסם, ונתנה לו רישיון בידיעה שהוא משתמש בסם, ומכאן שלא ביצע כל עבירה. יתירה מכך, בהנחיות שניתנו לו נאמר לו כי ניתן להשתמש בסם שעתיים לאחר צריכתו.
זאת ועוד, מיד לאחר שנתפס נוהג ברכב, המאשימה השיבה לו את רישיונותיו ואישרה את המשך נהיגתו. על כן, בנסיבות אלה יש לזכותו בשל סייגים לאחריות פלילית, ביניהם, טעות במצב דברים, טעות במצב המשפטי ומחמת טענת הגנה מן הצדק.
הנאשם העיד כי הוא נוטל סם רפואי משנת 2010. באשר לאירוע מסר כי צרך את הסם בסביבות השעה 5:00 בבוקר, ונהג בשעה 10:00. כלומר, 5 שעות לפני הנהיגה. לא הוצגה בפני בית המשפט בדיקת מאפיינים מאחר שהנאשם לא יכול היה לבצע בדיקה זו בשל נכותו.
לגבי ההנחיות לעניין טווח הזמן שבו נאסר עליו לנהוג מרגע השימוש, מסר הנאשם בהודעתו ובעדותו כי קיבל הדרכה מהאחות המלווה, שבה הוסבר כי הנהיגה אסורה במשך שעתיים לאחר השימוש בסם, וכן הפנה לרישיון להחזקה ושימוש של סם מסוכן, שלפיו, חל איסור להשתמש בסם בעת הנהיגה, אך לא פורטה כל הנחיה באשר לפרק הזמן שיש להמתין בין השימוש לנהיגה.
טעות הנאשם הייתה בלתי נמנעת באורח סביר
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבל בית המשפט את טענת הנאשם, בכך שטעה טעות כנה ואמיתית באשר לחוק הקיים וטעותו הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. בית המשפט סבר כי מתקיים בעניינו של הנאשם סייג הטעות במצב המשפטי וכי הוא הוטעה לחשוב כי הנהיגה מותרת לו בחלוף שעתיים מעת השימוש בסם וכי טעותו הייתה בלתי נמנעת באורח סביר.
על פי המצב המשפטי הנוהג כיום, קבע בית המשפט כי יש לבטל האישום נגדו בגין עבירה זו, מחמת טענת הגנה מן הצדק ואף אם לא הייתה טענה זו מתקבלת, היה הנאשם מזוכה מחמת הגנת טעות במצב משפטי.
בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי יש לבטל את האישום בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. עם זאת, לנוכח הודאתו של הנאשם בעבירה של שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת נהיגה, החליט להרשיעו בעבירה זו בלבד.
פל"א 5064-11-15