ת"ד 7762-03-11
כאשר נהג הנוהג תחת השפעת אלכוהול מבצע עבירה נוספת, התביעה מגישה כתב אישום גם בגין עבירה זו ועליה להוכיח את רכיביה (וזאת בנוסף להיות הנאשם שיכור בעת ביצועה). לעיתים, הנאשם מודה בעובדות בעת חקירתו במשטרה, והתביעה יכולה להשתמש בהודאה זו על מנת להרשיעו. עם זאת, על ההודאה להיות אמיתית ולהתיישב עם מכלול הראיות בתיק.
במקרה זה, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בו נטען כי הוא נהג באחד מרחובות קריית שמונה כאשר ריכוז האלכוהול בדמו היה גבוה מהמותר בחוק. כמו כן, נטען כי הנאשם לא היה רק שיכור אלא גם נהג בקלות ראש, סטה מהדרך ופגע ברכב חונה. כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכבו של הנאשם ולרכב החונה.
בעקבות האירוע, יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה בשכרות. בחקירתו במשטרה, הנאשם הודה כי נהג שיכור ברכבו וגרם לתאונת דרכים. החקירה התנהלה בשפה הרוסית, שכן הנאשם לא ידע ו/או הבין עברית. אולם, התיעוד היה בעברית. בישיבה הראשונה שהתנהלה בעניין כתב האישום, הנאשם כפר בעובדות. במהלך שאר הישיבות שהתנהלו בתיק, טרם מתן הכרעת הדין, לא הובאה עדות ישירה שקשרה את הנאשם לנהיגה ברכב הפוגע. הנאשם עצמו בחר שלא להעיד להגנתו בשלב העדויות בהליך.
המסגרת המשפטית
על מנת להגיע להכרעה בתיק זה, היה על השופטת לנתח את העדויות שהוצגו במהלך המשפט, לרבות העובדה שהנאשם בחר שלא להציג את גרסתו. בעניין זה, נקבע כי העובדה שהנאשם בחר לשתוק ולא להעיד להגנתו היא שחרצה לבסוף את גורלו. באשר להודאתו של הנאשם במשטרה, נקבע כי היה קושי בכך שהחקירה לא תועדה בשפה בה נערכה לאור הוראות חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב – 2002 הקובעות כי תיעוד חקירה יעשה בשפת עריכתה.
אולם, השופטת קבעה כי לאור עדויות חוקרי המשטרה שערכו את החקירה, לא היה חשש בדבר אמינות התרגום או מהימנות הודאת הנאשם. כלומר, נקבע כי מחדלי השפה לא הביאו לפגיעה בהגנתו של הנאשם או יצרו ספק סביר בדבר אשמתו. בנוסף, השופטת קבעה כי לו דברי הנאשם היו מסולפים במשטרה, היה מצופה ממנו למסור את עדותו במהלך המשפט, דבר אשר לא התרחש. במילים אחרות, לא הוצגה בפני בית המשפט תשתית ראייתית שתמכה במסקנה אחרת מזו שנבעה מהודאת הנאשם.
גם מבחינת משקלה של ההודאה, נמצא כי הודאת הנאשם הייתה הודאת אמת. תוכן ההודאה כלל סדר, פירוט מהותי והגיון בדבר התרחשות האירוע כולו. כל אלו הוכיחו את אמיתות תוכנה. בנוסף, הודאת הנאשם השתלבה עם מערך הראיות הנוסף. דהיינו, עדויות החוקרים והעדים השונים. הללו העידו על כך שהנאשם היה זה שנהג ברכב הפוגע, וכי נערכו לו בדיקות שונות לגילוי רמת האלכוהול בגופו, שהניבו תוצאה לפיה הוא היה שיכור בעת נהיגתו בעיר.
ניצול זכות השתיקה
לצד כל אלה, עמדה שתיקתו של הנאשם. הנאשם ביקשה למעשה לנצל את זכות השתיקה מכוח סעיף 161(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. עם זאת, אליה וקוץ בה. שתיקתו של הנאשם מנעה ממנו להציג טענות סותרות לעובדות שנטענו על ידי המאשימה ולמעשה הצטרפה לראיות התביעה שנדרשו להרשעתו. כלומר, היא חיזקה את הנטען נגדו בכתב האישום ויצרה תמונה אשר אפשרה לשופטת להכריע לחובתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר. לאור האמור לעיל, הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
לסיכום, בית המשפט פסק כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר. זאת למרות שלמאשימה לא היו ראיות שקשרו את הנאשם לרכב הפוגע בתאונה. עם זאת, הרשעתו התאפשרה הן באמצעות עדויות השוטרים ובעלת הרכב הנפגע, הן באמצעות הודאת החוץ של הנאשם והן באמצעות שתיקתו במשפט. ראויות ועדויות אלו הרכיבו יחדיו תמונה שלמה של נסיבות התרחשות האירוע והובילו למסקנה כי הוא נהג תחת השפעת אלכוהול ופגע ברכב חונה.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
