תתע (פ"ת) 9191-05-10
הדרך הנפוצה לבדוק האם אדם נוהג תחת השפעת אלכוהול היא באמצעות בדיקת נשיפה שנעשית במכשיר הינשוף. אחת מהדרכים להימנע מהרשעה בגין עבירה זו הינה באמצעות תקיפת תקינותו של המכשיר עצמו או על ידי העלאת טענות בנוגע לאופן עריכת הבדיקה על ידי השוטרים (וזאת משום שישנם נהלים על פיהם יש לפעול וחריגה מהם עלולה לפגום בתקינות התוצאה).
כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה ללא ביטוח ורישיון בתוקף. על פי כתב האישום, הנאשם נתפס בשעות הלילה המאוחרות נוהג ברכב ללא הרשאה ובהיותו שיכור. שוטרים אשר עצרו אותו ערכו לו בדיקת נשיפה ונמצא כי בגופו הייתה רמה של 315 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. רמת אלכוהול גבוהה מהמותר בחוק. הנאשם כפר בהאשמות נגדו וטען כי מכשיר הינשוף לא כויל כנדרש טרם בדיקתו. במהלך ניהול ההליך המשפטי, הנאשם בחר שלא למסור את עדותו. הוא טען כי על בית המשפט לזכותו משום שהתביעה לא הוכיחה את תקינות כיול מכשיר הנשיפה או את העובדה שהוא נהג ללא רישיון.
המסגרת המשפטית
השופטת במקרה זה נדרשה לבחון את כפירתו של הנאשם ואת הוכחת טענות התביעה מעל לספק סביר. ראשית, השופטת עסקה בטענה כי הנאשם נהג ברכבו ללא רישיון. לקביעתה, מהראיות שהובאו מטעם התביעה, עלה כי השוטר שעצר את הנאשם ביקש ממנו את רישיונותיו, אותם לא קיבל. האחרון הודה בפני השוטר כי הוא שתה בקבוק בירה אחד טרם הנהיגה, וזאת לאחר שנמסר לו על עיכובו בגין חשש לנהיגה בשכרות.
הנאשם לא הכחיש את העובדה שהוא נהג ברכב. לכן, נקבע כי תגובתו של הנאשם לעובדת עיכובו עלתה לכדי ראשית הודיה בנהיגה ברכב. הנאשם לא הציג את רישיון נהיגתו כדרישת השוטר, ולכן נטל ההוכחה לעניין הימצאותו של רישיון נהיגה בתוקף עבר אליו. השופטת קבעה כי הנאשם לא הרים נטל זה ואף לא מסר עדות בבית המשפט אשר הייתה יכולה לחזק את גרסתו. נתון זה חיזק את טענת המאשימה שרישיונו של הנאשם כלל לא היה בתוקף ביום עיכובו.
לעניין עבירת הנהיגה בשכרות, התביעה הוכיחה שמכשיר הינשוף היה תקין במועד ביצוע בדיקת הנאשם. על פי החוק, יש לכייל את הבלון שבמכשיר ולהחליפו, והדבר נעשה על ידי אחד מהשוטרים. עם זאת, הנאשם טען כי באופן תיעוד פעולות בדיקת המשטרה נפלו כשלים מהותיים שהובילו לפגם שהצדיק את ביטול התוצאות. השופטת קיבלה טענה זו וקבעה כי חל בלבול ברישום השעות בהן נבדק הנאשם.
בהכרעת הדין נקבע כי על פי הרישומים, שעת עריכת בדיקת הנשיפה קדמה לשעת העברת הנאשם לשוטר שהפעיל את המכשיר. היעדר תיאום זה יצר לדעת השופטת ספק לגבי אופן ביצוע הבדיקה כראוי. כלומר, היה קיים חשש כי השוטר שביצע את בדיקת הינשוף לנאשם לא הקפיד על הכלל לפיו יש להמתין כחמש עשרה דקות מעת עצירת הנהג ועד עריכת הבדיקה. עדי המשטרה לא הפיגו חשש זה ולכן לא היה ניתן להתייחס לבלבול בעניין השעות כפגם טכני. בנוסף, לא נמצאו ממצאים חיצוניים שהעידו על כך שהנאשם היה שיכור, במיוחד לאחר שהוא ביצע בהצלחה בדיקות נוספות שערכו לו השוטרים.
לנוכח קביעות אלו, השופטת הרשיעה את הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון וביטוח בתוקף, אך זיכתה אותו מעבירת הנהיגה בשכרות מחמת הספק. בגין הרשעה זו הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי ורישיון נהיגתו נפסל בפועל למשך 4 חודשים (בנוסף לשלושה חודשי פסילה על תנאי). כמו כן, הוא חויב בתשלום קנס בסך 1,000 ₪.
לסיכום, במקרה זה, השופטת החליטה שלא להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות מחמת הספק. לאור העובדה שהתביעה לא הוכיחה כי בדיקת הנשיפה בוצעה כראוי ללא פגמים מהותיים, ולא סופקו הסברים בעניין הפגמים שנפלו, לא הורם נטל השכנוע. לכן, הרשעת הנאשם הייתה רק בגין נהיגה ללא רישיון.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
