תופעת תאונות הדרכים הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה, כאשר אחד מהגורמים העיקריים לה הינה נהיגה בשכרות. המחוקק רואה עבירה זו בחומרה רבה. אי לכך, עונש המינימום שנקבע בחוק בעבירת השכרות הינו פסילת רישיון הנהיגה לתקופת של שנתיים לפחות, פרט למקרים חריגים. הלכה למעשה, למרות חומרת העבירה, לרוב לא מושת עונש מאסר על העובר אותה. רק במקרים בהם העבירה נעשתה בנסיבות חמורות במיוחד או שתוצאותיה היו קשות, כגון פגיעה קשה בגוף או ברכוש, בית המשפט ייטה להטיל עונש מאסר בפועל.
כך למשל היה במקרהו של טל מור, צעיר שנהג תחת השפעת אלכוהול והיה מעורב בתאונת פגע וברח במסגרתה נהרג רוכב האופניים שניאור חשין, בנו של השופט מישאל חשין. בית המשפט גזר על מור 12 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בנוסף, רישיונו נשלל למשך 20 שנה והוא חויב בפיצוי למשפחת ההרוג בסך 30 אלף ₪.
במקרה אחר, הושתו ארבעה חודשי מאסר בפועל על אדם שהורשע בעבירת נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצא 1,124 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, פי ארבעה מהאלכוהול המותר. יש לציין כי הנאשם לא היה מעורב אותה עת בתאונת דרכים. על כך הוגש ערעור לעליון, כאשר האדם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות. בית המשפט העליון דחה את בקשתו. הובהר כי כמות האלכוהול הגבוהה שהייתה בדמו של הנאשם בעת שנבדק היוותה סכנה ליתר משתמשי הכביש, והאירוע היה יכול להסתיים בפגיעות רכוש או נפש. לכן, היה צורך בענישה חמורה על מנת להרתיע מפני מקרים דומים בעתיד.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 62א לפקודת התעבורה מתייחס לעונש מאסר בפועל בגין עבירות תעבורה שונות. עונש זה הינו חמור ביותר ונקבע על פי נסיבות כתב האישום בכל מקרה ומקרה. נראה כי בית המשפט נמנע מהטלת עונש זה כאשר הנאשם הינו ללא עבר פלילי, לא נגרם נזק בשל הנהיגה בגילופין ואחוז האלכוהול בדם נמוך. לעומת זאת, במקרה בו נגרם נזק רב והתנהגותו של הנהג הייתה חמורה במיוחד, נוטה בית המשפט להשית עונש מאסר בפועל.
דוגמאות מהפסיקה:
בע"פ 2841/10 נוי קלדרון נגד מדינת ישראל, הוחמר עונשו של המערער שהורשע בעבירת הנהיגה בשכרות והריגה. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם ארבע שנות מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רישיונו למשך 15 שנים. בנוסף, הוא חויב בתשלום קנס בסך 10,000 ₪ ובתשלום פיצויים לנפגעים בסך 45,000 ₪. השופט ג'ובראן הבהיר כי העבירות בהן הורשע המערער היו חמורות שכן הוא נהג בגילופין, במהירות ובסכנה. סופה של נהיגה זו היה איבוד שליטה על הרכב, פציעת הנהג והנוסעת ששהתה עימו והריגתה של הולכת הרגל. בשל מעשים אלו, נדרש בית המשפט לענישה מרתיעה שתביא למיגור עבירת הנהיגה בשכרות. לאור שיקולים אלו, השופט החליט להחמיר עם המערער ולהשית עליו עונש מאסר בפועל של חמש וחצי שנים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
בפ"ל 3893/02/09 מדינת ישראל נגד מ.ע, הושתו על נאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 לריצוי בפועל. הנאשם הודה בעבירת הנהיגה בשכרות והורשע על סמך זאת. השופט ציין כי בדמו של הנאשם הייתה רמת אלכוהול גבוהה פי שלוש מהמותר, ועברו הפלילי הצביע על זלזול מתמשך בחוק ובחיי האדם וגופו. אי לכך, הוחלט על ענישה מחמירה לשם צרכי הרתעה. בנוסף, רישיונו של הנאשם נשלל למשך שמונה שנים.
מנגד, בת"ד 111/01/09 מדינת ישראל נגד מנסור קיס, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות. על פי הנטען, הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול ובשל כך התרחשה תאונת דרכים קלה, בלא נפגעים. הלכה למעשה, סיבת התאונה הייתה אי שמירת מרחק מהרכב שנסע לפני הנאשם, אך לאחר התרחשותה, נמדדה רמת האלכוהול בדמו של הנאשם וזו נמצאה גבוהה מהמותר. לאור זאת, התביעה ביקשה מבית המשפט להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל. מצד שני, ההגנה ביקשה להקל עם הנאשם בשל נסיבותיו האישיות בהן שלושה מתוך ארבעת ילדיו סבלו ממחלה קשה שהצריכה טיפול רפואי תכוף וליווי של הנאשם. בית המשפט איזן בין שיקולים אלו והורה על פסילת רישיונו של הנאשם למשך 33 חודשים ושישה חודשי מאסר על תנאי. עם זאת, הוחלט שלאחר תשעת חודשי הפסילה הראשונים, יוכל הנאשם לשוב ולנהוג ברכבו לשם הסעת ילדיו לקבלת טיפול רפואי.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
