על מנת להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות, נקבעו בחוק סנקציות שונות שניתן להטיל על מי שנוהג בגילופין. אחת מהסנקציות הינה החרמת רכבו של הנוהג בשכרות על ידי קצין משטרה, למשך 30 ימים, ואף יותר.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה קובע שכאשר יש לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר אחת מהעבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, הוא רשאי לבקש מהנהג להתלוות אליו לקצין המשטרה, או ליטול ממנו את רישיון הרכב. כאשר לקצין המשטרה יש יסוד סביר להניח שיוגש נגד הנהג כתב אישום בגין העבירה, בסמכותו למסור לנהג הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה. הודעה זו תקפה למשך שלושים ימים.
בנוסף, הקצין יכול ליטול את רישיון רכבו של הנהג. כאמור, הפעלת סמכות זו אפשרית במקרים בהם נעברו עבירות לפי פרק א' של התוספת השביעית. מדובר בעבירות של הסעת נוסעים בשכר שלא על פי החוק; הסעת מספר רב של נוסעים במונית, מעבר לכמות האלכוהול המותרת בחוק; נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב; שימוש ברכב אשר נמסרה הודעת איסור שימוש בו; מתן היתר לנהיגה ברכב למי שאינו מורשה לכך; נהיגה ללא נהג מלווה; נהיגה בזמן פסילת רישיון; נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה בשכרות.
בפועל, החרמת כל הרכב נעשית על ידי קצין המשטרה, כפי שפורט לעיל, לאחר מתן זכות שימוע לנהג. אם טענות הנהג נדחות, ניתן לו צו על פיו עליו להביא את רכבו לחניון משטרתי להחרמת רכבים. שם, הרכב נבדק ופרטיו נרשמים. בחלוף שלושים ימים, רכבו של הנהג משוחרר ובאפשרותו להוציא אותו מהחניון הסגור. הוצאות הליך זה משולמות על ידי בעל הרכב.
כיצד מתמודדים עם החרמת רכב? האם ניתן לבטלה?
לא פעם, הנהג המבצע עבירה בגינה מוחרם הרכב אינו בעליו. למשל, בן שנוהג ברכבו של אביו תחת השפעת אלכוהול, אדם שנוהג ברכב חברה תחת השפעת סמים וכד'. במקרים אלה, על מנת לבטל את צו איסור בשימוש ברכב, מוטל על בעל הרכב להוכיח כי התקיים אחד מהתנאים המנויים בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה. קרי, על בעל הרכב להוכיח כי הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו והסכמתו. לחלופין, על בעל הרכב להראות כי הנהג פעל בניגוד להוראותיו, וכי הוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. ניתן לומר כי נטל ההוכחה במקרים אלו הינו כבד. זאת בשל רצון המחוקק להרתיע בעלי רכבים מפני התנהגות פזיזה במתן רכבם.
ניתן לראות כי בתי המשפט לא מבטלים בנקל את החרמת הרכבים בגין נהיגה בשכרות. למשל במקרה בו אדם נתפס בעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, רכבו הוחרם. הוא ביקש לבטל את צו איסור השימוש ולהשיב לידו את מכוניתו בטענה כי הרכב שימש את הוריו רבות, למרות שהיה רשום על שמו. הנאשם ביקש שלא להעניש את הוריו על מחדליו שלו. עם זאת, הוריו של הנאשם לא התייצבו לדיון בעניינו ולא הציגו טענותיהם. בנוסף, הרי שהתנאים בסעיף 57ב(ב) לא התקיימו והנאשם הוא שהיה בעל הרכב. יתרה מזאת, בעברו הפלילי של הנאשם היו עשרים ושבע הרשעות קודמות שלימדו על מסוכנותו בכביש. לכן, נקבע כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ולא נמצאה סיבה לשנותה.
במקרה אחר, נתפס נאשם שנהג ברכב אשר היה בבעלותו, נוהג תחת השפעת אלכוהול. לאחר שהוא זומן לחקירה במשטרה, נמסר לידו צו איסור שימוש ברכב לתקופה של שלושים ימים ורישיונו נפסל לתקופה זהה. לטענת הנאשם, לא נשקפה ממנו כל מסוכנות לחברה ולכן היה על בית המשפט לבטל את צו איסור השימוש ופסילת רישיונו. לדידו, הוא היה זקוק לרישיון ולרכבו לשם עבודתו. השופט הבהיר כי הנאשם לא טען לאחת מהחלופות הקיימות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, שקובעות מהם התנאים לביטול צו איסור השימוש. כלומר, טענת היעדר המסוכנות לא עלתה לכדי הצדקה לביטול החרמת הרכב. לכן, בקשתו של הנאשם נדחתה.
אולם, ישנם מקרים, כגון המקרה הבא, בהם בית המשפט מאפשר לבטל את צו איסור השימוש ולכל הפחות, לקצר את תקופת החרמת הרכב. כך היה במקרה בו הוחרם רכבם של בני זוג, לאחר שאב המשפחה נתפס נוהג בשכרות. בקשת הביטול הוגשה בשמה של אשתו ואם ילדיו הקטנים. היא טענה כי בשל מעשי האב, הילדים ספגו גם הם עונש ונותרו ללא יכולת ניידות. בית המשפט קבע כי לאישה הייתה זכות להעלות בקשה זו, לאור נישואי הצדדים במסגרתם הם היו שותפים ברכוש. נפסק כי האישה אכן לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת כי בעלה ינהג ברכב בגילופין, בשל עברו הנורמטיבי. לאור זאת, ובשל הקושי שנוצר באפשרות התנועה של האישה ושלושת הילדים, הוחלט לקצר את תקופת החרמת הרכב לכ- 15 ימים.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
