עד שנת 2005, בה נכנס לשימוש מכשיר הינשוף, נערכה לנהגים שנחשדו בנהיגה בגילופין בדיקת מאפיינים. כלומר, נוסח מעין מבחן אחיד לבדיקת התנהגותו של הנהג החשוד וזיהוי נהיגה תחת השפעת אלכוהול. מדובר במבחן אשר כולל מספר תתי מבחנים שנקראים "בדיקת מאפיינים". במסגרתם, השוטר בודק את התנהגותו הכללית של הנהג, הוא משוחח עמו ומברר פרטים שונים על מנת לקבל תמונה כללית אודות פועלו של האחרון. בנוסף, באמצעות השיחה, השוטר יכול להתרשם מצורת הדיבור של הנהג, ריחו, הופעתו החיצונית וכו'. חלק נוסף של בדיקת המאפיינים כולל מבחן יציבות שנערך לנהג, במסגרתו הוא מתבקש לגעת באפו עם ידיו בעיניים עצומות, ללכת בקו ישר, לעמוד על רגל אחת וכדומה.
השאלה האם אפשר להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים בלבד שנויה במחלוקת. מחד גיסא, ישנם פסקי דין בהם השופטים זיכו את הנאשמים היות והרשעתם התבססה על בדיקה מסוג זו בלבד. מאידך גיסא, ישנן אמירות לפיהן במידה והשוטר מילא את טופס בדיקת המאפיינים כנדרש והתנהגותו של הנאשם העידה על כמות אלכוהול רבה בדם, ניתן להרשיע על סך בדיקת המאפיינים.
אמירה זו תקפה גם כיום, ואף לאחר כניסתו של מכשיר הינשוף לשימוש. בעפ"ת 23854/12/10 רביב נגד מדינת ישראל, הוגש ערעור בעניין שאלה זו. השופט חזר על קביעתו של בית המשפט העליון לפיה ניתן להרשיע בעבירת הנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד. אולם, בית המשפט הוסיף כי במקרים כגון דא, מוטלת על השוטר החובה ליידע את הנהג הנבדק בדבר המשמעות המשפטית של כשלון בבדיקה, לרבות האפשרות לנסות לסתור את התוצאות על ידי ביצוע בדיקת מעבדה.
במקרה אחר, בוטלה הרשעתו של הנאשם בעבירת הנהיגה בשכרות, לאחר שהשופט קבע כי לא התקיימו כל המאפיינים בבדיקה. "אמנם מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול והתנהגותו עוררה חשד לשכרות", נכתב בהכרעת הדין, "אך את יתר רכיבי הבחינה עבר הנאשם בהצלחה". יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי השוטר אשר בדק את הנאשם התרשם אף הוא כי הופעתו הייתה מסודרת. לכן, נקבע כי באותו מקרה לא היה ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת הנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת המאפיינים בלבד.
יש לציין כי הרשעת נאשם בנהיגה בגילופין על בסיס בדיקת מאפיינים מאפשרת לו לטעון כי לא היה מדובר בכמות אלכוהול גבוהה בדמו. טענה זו איננה ניתנת להוכחה, בשל אופי הבדיקה ולכן ניתן לבקש עונש קל יותר. לעומת זאת, תוצאה גבוהה בעניין אחוזי אלכוהול בגוף הנבדק בבדיקה מדעית תצדיק ענישה חמורה יותר.
דוגמאות מהפסיקה:
בע"פ 70394/00 נומדר נגד מדינת ישראל, הגיש המערער ערעור על הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות ועבירות נוספות. על פי הנטען בכתב האישום, המערער נעצר על ידי שוטרים במחסום והתבקש להציג רישיונות. לאחר שהתברר כי אלו לא היו בידיו, החל המערער לאיים על השוטרים, לקלל אותם, ולחבוט במכוניתו ולהשתולל. השוטרים שמו לב לריח האלכוהול שנדף מפיו ומשכך נערכה לו בדיקת נשיפה, שלא הניבה תוצאות. המערער התבקש לעבור בדיקת דם וסירב. קצין המשטרה הציג דו"ח התנהגות אודות המערער בו נכתב כי הוא החל להתפרע ומפיו נדף ריח אלכוהול. על בסיסו הוגש כתב האישום דנן. השופט בערכאה הראשונה אימץ את התרשמות השוטרים אודות המערער והרשיעו. שופט הערעור התנגד לקביעה זו. לדידו, במקרה זה לא היו מספיק ראיות שתמכו בהרשעת המערער בעבירה של נהיגה בשכרות. אמנם התנהגותו של המערער בעת מעצרו במחסום הייתה תמוהה והעלתה חשד לשכרות, אך בחשדות אלו לא היה די לשם הרשעתו.
בפ"ת 6899/07 מדינת ישראל נגד סולטנה, זוכה הנאשם מעבירת הנהיגה בשכרות עקב כשלים שעלו בפעולות צוות הסיור שעצר את החשוד וביצע את בדיקת המאפיינים. שכן, הבדיקה בוצעה על ידי אחד מהמתנדבים ומתנדב אחר הוא שחתם על טופס בדיקת המאפיינים. השופט קבע כי מי שחתם על הטופס לא ביצע את הבדיקה בפועל אלא פיקח עליה והדבר עלה לכדי שיבוש חמור בפעולת צוות הסיור. לכן, לא היה ניתן להסתמך על דו"ח זה ולהרשיע את הנאשם. עם זאת, בערעור שהוגש על פסק הדין שונתה ההחלטה. כלומר, שופט הערעור קבע כי שוטרי הסיור פעלו בעבודת צוות ובמעשיהם לא נפל פגם שהצדיק את פסילת הבדיקה.
www.sustainable-transport.org.il
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
