www.sustainable-transport.org.il 
ברוכים הבאים לאתר נהיגה בשכרות. יש לכם שאלה? אנחנו רוצים לעזור!
 

נהיגה בשכרות

פערי זמנים בעריכת בדיקת ינשוף אך הרשעה בנהיגה בשכרות

תת"ע 6086-05-10

בית המשפט הרשיע נאשם שנתפס נוהג בשכרות, הן משום שהלה כשל בביצוע בדיקת מאפיינים, והן על בסיס תוצאות בדיקת ינשוף. הנאשם ניסה לטעון כי תוצאות בדיקת הינשוף לא היו תקפות במקרה זה בשל פגם שנפל בעריכת הבדיקה. הנאשם הצביע אפוא על "פער זמנים מהותי בין עיכובו ועצירתו, ובין עריכת הבדיקה".

על פי כתב האישום, במהלך חודש אפריל 2010, הנאשם נצפה כשהוא סוטה מנתיב נסיעתו ועולה על המדרכה. שוטרת אשר הבחינה באירוע כרזה לנאשם לעצור. במסגרת ההליך בבית המשפט לתעבורה, השוטרת העידה כי לאחר שהיא התקרבה אל הנאשם היא הריחה ריח חריף של אלכוהול אשר נדף מפיו, והבחינה בעיניו האדומות. השוטרת ביצעה לנאשם בדיקת מאפיינים אשר האחרון כשל בה. אי לכך, השוטרת הודיעה לנאשם על עיכובו.

בדיקת ינשוף אשר נערכה לנאשם לאחר מכן העלתה כי בגופו היה אלכוהול בשיעור של כ-490 מ"ג לליטר אוויר נשוף. השוטרת טענה כי עיכוב הנאשם היה בשעה 05:16 לפנות בוקר, ולא בשעה 03:16 כפי שנטען בכתב האישום. נתון זה עלה גם מפלט מכשיר הינשוף, שנקב בשעה 05:36. המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות. לטענתה, הטעות בעניין השעה הייתה טעות קולמוס שנפלה בתום לב והנאשם עוכב בשעה 05:16 ושוחרר בשעה 05:55 לאחר שבוצעה בדיקת ינשוף (ולאחר שהשוטרת וידאה שהנאשם לא אכל או שתה כלום במשך רבע שעה לפני עריכת הבדיקה). לחלופין נטען כי גם אם הבדיקה בוצעה כעבור שעתיים מרגע עיכובו, כפי שטען הנאשם, הרי שרמת האלכוהול בגופו הייתה גבוהה מהמותר גם אז.

הנאשם טען כי בדיקתו במכשיר הינשוף כעבור שעתיים ממועד עיכובו עלתה לכדי פגם מהותי בתוצאות הבדיקה שהצדיק את ביטולה כראייה לשכרותו. לחלופין, הנאשם ביקש להרשיעו בעבירה קלה יותר של נהיגה תחת השפעות משקאות משכרים.  

המסגרת המשפטית - האם פער הזמנים פעל לטובתו של הנאשם?

במקרה זה, היה על בית המשפט לבחון את משמעות תוצאות בדיקת ינשוף לאחר שעתיים מרגע עיכוב הנאשם. על פי החוק, על מנת להרשיע נאשם בנהיגה בשכרות, מוטל על התביעה להוכיח כי זמן מועט לאחר הנהיגה, ריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם היה גבוה מעל המותר. עם זאת, תוצאות הבדיקה עלולות להצביע על מצב שונה. במידה והנאשם שתה על קיבה ריקה ונבדק לאחר חצי שעה מעת ששתה, תוצאות הבדיקה בהכרח יהיו גבוהות מהמידה בה היה בעת הנהיגה בשל תהליך הספיגה. הנאשם במקרה זה הסכים כי חלפו למעלה משלוש שעות בין שתיית האלכוהול ובין עריכת הבדיקה, ולכן, בשל תהליכים גופניים שונים, מצב האלכוהול בגופו היה בירידה.

כלומר המדינה טענה כי הרמה שנמצאה בבדיקה שנערכה לנאשם הייתה נמוכה לעומת מה שהיה עולה לו הוא היה נבדק סמוך לעיכובו בשעה 03:16. עם זאת, נטען כי עדיין מדובר ברמה גבוהה ביחס למותר בחוק. אי לכך, המדינה טענה כי הוכח שהנאשם נמצא שיכור. בית המשפט קבע בעניין שאלת שעת עיכובו של הנאשם בפועל כי לא הייתה לסוגיה זו כל משמעות. "כך או כך", נקבע בהכרעת הדין, "גרסת התביעה לעניין זה התקבלה".

בסופו של יום, בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, הן על סמך תוצאות בדיקת הינשוף, והן על סמך התנהגותו בעת עיכובו וכישלונו בבדיקת המאפיינים. למרות ניסיונו של הנאשם לטעון לפגם בהתנהלות המשטרה כלפיו שהיה יכול להוביל לכאורה לביטול הרשעתו, הרי שטענותיו פעלו כנגדו. השופט ציין כי גם אם היה נקבע שהבדיקה בוצעה לאחר זמן רב מרגע עיכובו, הרי שרמת האלכוהול שנמצאה בדמו הייתה גבוהה מהמותר והביאה להרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

דרג עד כמה מדריך משפטי זה סייע לך 4.22 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 9)